המפיק של סרט מורטל קומבט החדש מעוצבן על כך שמבקרי קולנוע מעריכים אותו כסרט

הקונפליקט הנצחי בין תעשיית הקולנוע ההוליוודית לבין קהילת הגיימרים עולה שלב, והפעם הזירה היא העיבוד הקולנועי החדש למותג המכות המיתולוגי. הסרט Mortal Kombat 2 עלה לאקרנים לאחרונה, והביקורות המעורבות לא איחרו לבוא. בעוד שאתרי גיימינג מובילים נטו להעניק לסרט ציונים חיוביים יחסית, המבקרים מהמיינסטרים של עולם הקולנוע "שחטו" את היצירה עם תארים כמו "זבל" ו"חסר מעוף".

ה-Fatality של המבקרים: כשהוליווד פוגשת את ה-Lore

המפיק של הסרט, טוד גרנר, לא נשאר חייב והחליט לפתוח חזית אל מול מבקרי הקולנוע ברשתות החברתיות. גרנר הביע את תסכולו מכך שהסרט נשפט לפי אמות מידה קולנועיות קלאסיות, במקום להיבחן כחלק מהיקום של Mortal Kombat. לדבריו, חלק מהביקורות פשוט "מצחיקות אותו" בגלל חוסר ההבנה המוחלט של הכותבים בחוקי המשחק ובעולם התוכן שלו.

באחד הפוסטים שלו ב-X (לשעבר טוויטר), כתב גרנר: "ברור שהם מעולם לא שיחקו במשחק ואין להם מושג מה המעריצים רוצים או מהם החוקים והקאנון של מורטל קומבט". הוא אף ציין מקרה ספציפי שבו מבקר התלונן על כך שלאחת הדמויות יש "עין לייזר", אלמנט שהוא בסיסי לחלוטין עבור כל מי שבילה יותר מחמש דקות מול מכונת ארקייד או קונסולה בשלושת העשורים האחרונים.

"גיימיפיקציה" של הביקורות: האם הסרטים הפכו למשחקים?

אחד המונחים המעניינים שעלו לדיון הוא ה-Gamification של ביקורות הסרטים. גרנר טוען כי המבקרים מאבדים את ההשפעה שלהם מכיוון שהם לא מצליחים להתחבר לז'אנר. עבור קהל הגיימרים, שרגיל לביצועים גרפיים גבוהים, טכנולוגיות כמו DLSS או Frame Generation במשחקים שלהם, החוויה הקולנועית היא המשך ישיר של האינטראקציה עם המותג.

מבחינתו של המפיק, הסרט נועד בראש ובראשונה למעריצים, ולכן הציפייה שהוא יעמוד בסטנדרטים של "קולנוע איכותי" או "סרטי ארט-האוס אירופאיים" היא שגויה מיסודה. עם זאת, המבקרים טוענים כי ברגע שסרט יוצא עם תקציב עתק של כ-80 מיליון דולר, הוא הופך למוצר צריכה המוני שחייב לעמוד בסטנדרטים של הפקה קולנועית, ללא קשר למקור שלו.

האם מפיקי הסרטים באמת מכירים את ה-Lore?

למרות ההגנה הנחרצת של גרנר על המעריצים, הקהל עצמו לא תמיד עושה לו חיים קלים. גיימרים רבים ברשת ציינו כי דווקא המפיקים הם אלו שסטו מהסיפור המקורי (ה-Lore). הטענות כלפי גרנר כללו ביקורת על המצאת דמויות חדשות כמו Cole Young, ושינויים מהותיים בסיפור הרקע של דמויות אייקוניות כמו Mileena ו-Kitana.

הדינמיקה הזו מעלה שאלה חשובה: האם סרטים המבוססים על משחקי וידאו צריכים להיות נאמנים למקור ב-100%, או שהם זקוקים לחופש יצירתי כדי לשרוד את המעבר למסך הגדול? "זה מבלבל שמאפשרים לאנשים שאין להם שום אהבה לז'אנר לבקר את הסרטים האלו", סיכם גרנר, אך נאלץ להודות ביושר ("Fair") כאשר מעריץ אדוק עימת אותו עם הטעויות ההיסטוריות שביצע בסרט עצמו.

העתיד של עיבודי הגיימינג למסך הגדול

המקרה של Mortal Kombat 2 הוא רק סימפטום לתופעה רחבה יותר. ראינו את זה קורה עם הסרט של Super Mario ועם סדרות כמו The Last of Us. התעשייה נמצאת בנקודת רתיחה שבה הטכנולוגיה מאפשרת להביא את המשחקים למסך ברמת פירוט מדהימה, אך התסריט והנרטיב עדיין מתנגשים עם המוסכמות ההוליוודיות הישנות.

בסופו של דבר, בין אם המבקרים יאהבו את זה ובין אם לא, הקהל הוא זה שמצביע ברגליים (ובשלטים). עבור הגיימר שרוצה לראות את ה-Special Moves האהובים עליו על מסך ה-IMAX, הביקורת של ה-Hollywood Reporter כנראה לא תשנה דבר. המלחמה האמיתית היא לא בין הדמויות על המסך, אלא בין היוצרים שמנסים לרצות את המעריצים לבין המבקרים שמחפשים "קולנוע" במקום שבו הגיימרים רק רוצים לראות דם, אקשן ו-Fatality מושלם.