הבעיה עם משחקי יריות הזה , שהוא נראה כל כך מציאותי, שהמפתח נאלץ לספק הוכחות שזה רק משחק

הכל התחיל בסרטון קצר אחד שהכה גלים ברשתות החברתיות. משחק יריות בשם Unrecord הציג גרפיקה כל כך פוטו-ריאליסטית, עד שהמפתח שלו נאלץ לספק הוכחות חותכות לכך שמדובר ברינדור בזמן אמת ולא בסרטון וידאו אמיתי. הסגנון הזה, המכונה Bodycam Shooter, מדמה צילום ממצלמת גוף של שוטר או חייל, והוא הפך במהרה לאחד הטרנדים המדוברים והשנויים במחלוקת בעולם הגיימינג.

קרדיט צילום: steam

המסך שגרם לעולם לפקפק בעיניו

הוויראליות של Unrecord פתחה את הסכר לז'אנר שלם של משחקים שמנסים לשחזר את התחושה הגולמית, המלוכלכת והמיידית של צילום שטח. האחרון שבהם שנחת ב-Early Access בסטים הוא Better Than Dead, משחק יריות לשחקן יחיד שלוקח את הנוסחה הזו לכיוון מעט שונה. בעוד שרוב משחקי ה-Bodycam מציבים את השחקן בנעליו של שוטר ביחידת עילית, כאן הסיפור אפל בהרבה.

ב-Better Than Dead אתם לא אוכפי חוק, אלא קורבן חסר פנים של רשת סחר בבני אדם בהונג קונג שמצליח לברוח ויוצא למסע נקמה עקוב מדם. עם אקדח ביד ומצלמת גוף שמתעדת כל רגע, אתם עוברים דרך 14 שלבים קצרים אך אינטנסיביים. המשחק זורק אתכם למסעדות צפופות, מתחמי דירות מתפוררים ומאורות הימורים מפוקפקות, כשכל מה שמנחה אתכם הוא המשפט שמופיע בסוף כל שלב: "חוב דם חייב להיפרע".

קרדיט צילום: steam

האסתטיקה של הריאליזם: כשהמציאות הופכת למפוקסלת

מבחינה טכנולוגית, המשחקים הללו משתמשים בכל טריק אפשרי בספר כדי לשטות בעין שלנו. התאורה "שרופה" (Blown out lighting), רעש ויזואלי של וידאו באיכות נמוכה, טלטלות ראש קיצוניות (Head bob) ומרקמים ריאליסטיים להחריד. ב-Better Than Dead, האפקט הזה כל כך משכנע שלעיתים נדמה שמדובר בסרטון GoPro שהועלה ליוטיוב ולא במשחק מחשב המבוסס על מנוע גרפי מתקדם.

הסביבה בתוך המשחק מגיבה לכל כדור; פחיות, טלוויזיות וחפצים שונים מתפוצצים בתוך חילופי האש, בעוד עוברי אורח חפים מפשע נסים בבהלה בתוך אזור הקטל. הריאליזם הזה משרת מטרה אחת: ליצור מתח מקסימלי בכל היתקלות. בניגוד למשחקי יריות טקטיים כמו Ready Or Not, כאן המשחק לא מעניש אתכם בחומרה על פגיעה בטעות בחפים מפשע, מה שמוסיף לתחושת הכאוס והברוטאליות של החוויה.

הבעיה מתחילה בכוונת: כשריאליזם הופך לתסכול

אך כאן עולה השאלה הגדולה: האם הריאליזם הזה באמת משרת את הגיימפליי? ככל שצוללים לתוך Better Than Dead, מגלים שההחלטות העיצוביות שנועדו להפוך את המשחק למציאותי הופכות אותו לעיתים קרובות למתסכל להפליא. אחת הבעיות המרכזיות היא ה-Sway (התנודה) המוגזם של הנשק. קשה מאוד לכוון בצורה מדויקת, ובמקום ירי מחושב, השחקן מוצא את עצמו מניף את האקדח לכיוון הכללי של האויב ומקווה לטוב.

המשחק מנסה להעביר את התחושה שהדמות היא לא "מכונת הרג" מאומנת, אבל ככל שהיא צוברת ערימת גופות שהייתה מביישת את המעניש (The Punisher), חוסר היכולת להחזיק אקדח יציב הופך לפחות אמין ויותר מעצבן. היתרון היחיד שלכם הוא יכולת ה-Bullet Time שמופעלת בזמן החלקה (Sliding), אך מדובר במכניקה שמרגישה לא עקבית ולעיתים אף מנוגדת לטון הריאליסטי של שאר המשחק. ההרגשה היא שההישרדות שלכם תלויה יותר במזל מאשר במיומנות.

קרדיט צילום: steam

יותר מסתם משחק: האפקט הפסיכולוגי של מצלמת הגוף

הריאליזם של משחקי Bodycam כמו Unrecord או Better Than Dead מעורר תחושת אי-נוחות עמוקה אצל חלק מהשחקנים. הסגנון הוויזואלי הזה מזכיר סרטוני שטח קשים לצפייה מאזורי לחימה או אירועים פליליים, מה שגורם למשחקים להרגיש יותר כמו אזהרה ופחות כמו בידור. האקשן המדמם הופך למיצג מחריד של מה שכלי נשק מסוגלים לעשות במציאות, וזהו פער שקשה לגשר עליו עבור גיימרים רבים.

עבור חובבי FPS רבים, משחקים היו מאז ומעלה הדרך ליהנות מנשק בלי ליהנות מנשק במציאות – סוג של פנטזיה מנותקת. אך כשהז'אנר מאמץ את המוטו של "זה בדיוק כמו בחיים האמיתיים", הוא מאבד את הקסם של המשחקיות לטובת זעזוע טהור. הבעיה המהותית עם סגנון ה-Bodycam היא שהעולם האמיתי כבר מספק לנו מספיק זוועות באיכות כזו, והפנטזיה של לחוות אותן ממקור ראשון דרך המסך הופכת מהר מאוד למעיקה ומרוקנת מחוויית ה"כיף" המסורתית.

העתיד הטכנולוגי והמחסום היצירתי

למרות הביקורת, אי אפשר להתעלם מההישג הטכנולוגי. המפתחים משתמשים בטכנולוגיות כמו DLSS ו-Frame Generation כדי לאפשר למנועים גרפיים כבדים להציג את רמת הפירוט הזו בצורה חלקה, וזהו צעד קדימה עבור התעשייה. עם זאת, נראה שהז'אנר נמצא כעת בצומת דרכים: האם הוא ימשיך לרדוף אחרי ה-Shock Value של הריאליזם הוויזואלי, או שיצליח למצוא דרך לשלב בתוכו מכניקות משחק שמרגישות טוב ומספקות את השחקן?

בסופו של דבר, Better Than Dead ודומיו הם ניסויים מעניינים במדיה, אבל הם גם תזכורת לכך שגיימינג זקוק ליותר מאשר רק גרפיקה מדהימה כדי להחזיק מעמד. הריאליזם יכול להיות כלי עוצמתי לספר סיפור, אך כאשר הוא הופך למטרה היחידה, הוא עלול להשאיר את השחקן עם טעם מר בפה ועם געגוע לימים שבהם יריות במשחקים היו פשוט... משחק.

קרדיט צילום: steam