זוכרים את הימים שבהם משחקי כדורסל לא היו סימולציות מורכבות ומתישות, אלא חגיגה פרועה של דאנקים מהירח ושלשלות מנפצות לוחות? עידן הזהב של משחקי הארקייד הניח לנו לברוח אל מגרשי האספלט הווירטואליים בלי לדאוג למדדי עייפות או לטקטיקות הגנה מסובכות. כעת, כותר הספורט החדש NBA The Run מנסה להחזיר את הגלגל לאחור ולהביא את האקשן השכונתי היישר אל המחשב האישי שלכם דרך פלטפורמת Steam.
המשחק, שפותח על ידי Play by Play Studios, מבטיח לשחזר את הקסם הנוסטלגי של קלאסיקות עבר כמו NBA Jam ו-NBA Street. הוא מציע שילוב קצבי של כדורסל שלושה-על-שלושה, מהלכים וירטואוזיים מוגזמים, וסגנון ויזואלי ייחודי שמלא באופי. אלא שבפועל, המעבר לעידן המודרני של הגיימינג מביא איתו כמה מכשולים בלתי צפויים שעלולים להרוס את החגיגה הנינוחה.
ברוכים הבאים לג'ונגל: כשהרחוב פוגש את ה-Ranked
הבעיה המרכזית ב-NBA The Run מתחילה ברגע שבו אתם נזרקים למים העמוקים ללא גלגל הצלה. המשחק מוותר לחלוטין על מדריך למידה (Tutorial) מסודר ומשליך את השחקנים ישירות אל תוך זירת האונליין התחרותית והמיוזעת ביותר שיש. במקום חוויה קלילה ומשחררת, השחקנים מוצאים את עצמם נלחמים על כל נקודה במשחקים מדורגים שמרגישים קשוחים ומלחיצים במיוחד.
מצב המשחק המוגדר כברירת מחדל, Squads, מחלק את המגרש לשישה שחקנים שונים, כאשר כל משתמש שולט בדמות אחת בלבד. בקבוצה של שחקנים זרים ללא תקשורת קולית או מערכת סימון (Pings), המגרש הופך במהרה לתוהו ובוהו מוחלט של סוליסטים שרודפים אחרי הכדור. כל שחקן מנסה לקחת זריקות "הייל מארי" מחצי מגרש, מה שמוביל לכיאוס מוחלט שמזכיר יותר משחקי ספורט אלקטרוני מלחיצים כמו Overwatch ופחות משחק רחוב שכונתי משחרר.
האופי התחרותי הזה עומד בסתירה מוחלטת לרוח המקורית של משחקי כדורסל הרחוב, שנועדו בראש ובראשונה להנאה חסרת דאגות. כאשר כל הפסד מתועד באחוזים קשיחים והניקוד שלכם באונליין נמצא על הכף, הלחץ לעשות את המהלך הבטוח גובר על הרצון לעשות מהלך יפהפה. במקום לחגוג את היצירתיות, המשחק דוחף אתכם לשחק בצורה השמרנית והיעילה ביותר כדי לשמור על דירוג גבוה.
המכניקה שמאחורי הדאנק: בין נוסטלגיה לחדשנות
למרות המעטפת התחרותית המלחיצה, הלב הפועם של NBA The Run מציע משחקיות מהנה ומלוטשת להפליא שמצליחה להזכיר את ימי התהילה. השליטה בבסיס המהלכים היא פשוטה ואינטואיטיבית: כפתורים ייעודיים לדאנקים, חסימות וחטיפות מאפשרים לכל אחד להיכנס לעניינים במהירות. לצד זה, חובבי הז'אנר ישמחו לגלות מהלכים מתקדמים כמו "שוברי קרסוליים" (Ankle Breakers) מתישים, מסירות בעזרת הלוח, ואפילו האפשרות להקפיץ את הכדור על פניו של היריב במהלכי off-the-heezay מרהיבים.
האווירה המשחקית מקבלת שדרוג משמעותי בזכות הקריינות האייקונית של Bobbito Garcia, הזכור לטובה מימי NBA Street Vol. 2. הקול המוכר והאנרגיות שלו מעניקים למשחק נשמה אמיתית ומוסיפים המון סטייל לכל סל מרשים או חסימה אכזרית. השילוב בין שחקני ליגה עכשוויים בעלי נתונים ייחודיים לבין אגדות רחוב בדיוניות ומוגזמות, כמו הענק El Gigante המתנשא לגובה של מעל שני מטרים וחצי, יוצר תמהיל דמויות מרתק ומגוון.
חוקים משתנים וטקטיקה: הברקה בתוך הכאוס
אחד האלמנטים המבריקים ביותר שמצליחים להציל את המשחק מהטקטיקות השחוקות הוא מנגנון החוקים הדינמיים המשתנים בין משחק למשחק. בכל התמודדות, תנאי הניצחון והניקוד משתנים באופן שמאלץ את השחקנים לחשב מסלול מחדש ולשנות את סגנון המשחק שלהם בשניות. כך למשל, במשחק אחד כל קליעה שאינה שלשה שווה נקודה אחת בלבד, מה שמפנה את השחקנים מהצבע ויוצר הזדמנויות לדאנקים קלילים ללא הגנה.
במשחק אחר, הדאנקים עצמם עשויים לקבל ערך מוגדל של שלוש נקודות, מה שהופך את המגרש לזירת קרב אגרסיבית במיוחד מתחת לסל. עם זאת, מד ה-"In the Zone" שמיועד לתגמל שחקנים על ביצוע פעלולים ומהלכים ראוותניים כמעט ואינו בא לידי ביטוי מעשי. לרוב, המשחקים באונליין מסתיימים מהר מדי לפני שהמד נטען לחלוטין, או שחוקי המשחק הספציפיים פשוט מבטלים אותו לחלוטין, מה שמחזיר את המיקוד למשחק היעיל והמשעמם.
המפלט המושלם: מצב ה-Solos שומר על שפיות
אם מצב הקבוצות השיתופי מרגיש לכם כמו חוויה מורטת עצבים, מצב ה-Solos (אחד על אחד) הוא המקום שבו המשחק באמת מתחיל לזרוח. במצב זה, כל שחקן שולט על כל שלושת השחקנים בקבוצה שלו בו-זמנית, ועובר ביניהם במהירות באמצעות מסירות חכמות. כאן, הכישלונות וההצלחות הם שלכם בלבד, והיכולת לבנות הרכב מאוזן שמחפה על חולשות הדמויות מעניקה עומק טקטי אמיתי לחוויית הארקייד.
תוכלו, למשל, להציב ענק חוסם כמו Victor Wembanyama באזור הצבע כדי לנעול את ההגנה, ולצאת להתקפות מתפרצות מהירות עם כוכבים כמו Jaylen Brown לקליעות מדויקות מבחוץ. לפתע, המשחק הופך מבלגן חסר שליטה לחוויית כדורסל זורמת, מספקת ומלאת אסטרטגיה. זהו המקום שבו השחקן יכול להרגיש שליטה מלאה על המגרש ולנסות מהלכים נועזים בלי לחשוש לגרור את הקבוצה שלו להפסד מביך.
מה חסר בשביל ה-Slam Dunk המושלם?
החיסרון הבולט ביותר של NBA The Run הוא חסרונו של תוכן עשיר לשחקן יחיד (Single-player). משחקי העבר הציעו מצבי קריירה עמוקים כמו Be a Legend או אפשרות ליצירת שחקן אישי ושיפור הנתונים שלו לאורך זמן, אלמנטים שחסרים כאן לחלוטין. ללא מצב עלילתי משמעותי או אפשרויות התקדמות אופליין, המשחק נשען כמעט כולו על מחזוריות האונליין התובענית שלו.
בשורה התחתונה, מדובר במשחק שמציג משחקיות בסיסית נהדרת ועיצוב מלא באופי, אך הוא סובל ממשבר זהות עמוק. הניסיון להכניס כדורסל רחוב חופשי ומשוחרר לתוך תבנית נוקשה של ספורט אלקטרוני תחרותי פוגע בחוויה הכללית ומשאיר את השחקנים הקז'ואליים ללא מענה הולם. חובבי הארקייד המושבעים ימצאו כאן רגעי קסם נוסטלגיים, אך בשביל להפוך ללהיט אמיתי, המשחק יצטרך למצוא את האיזון הנכון בין הזיעה של האונליין לבין הכיף הטהור של הרחוב.
התחבר כדי להגיב