מטא משחררת את הגרסה השנייה של ממשק המוח-מחשב שלה שיכול להפוך מחשבות ללחיצות מקשים

דמיינו את הסיטואציה הבאה: אתם יושבים מול המסך, הידיים שלכם אפילו לא נוגעות במקלדת או בעכבר, ובכל זאת הדמות שלכם זזה, הציוד מוחלף וההודעות בצ'אט נכתבות מעצמן במהירות הבזק. מה שנשמע עד לא מזמן כמו מדע בדיוני טהור, הולך ומתקרב למציאות של כולנו. ענקית הטכנולוגיה Meta שחררה לאחרונה את הגרסה השנייה של ממשק המוח-מחשב (BCI) שלה, שנושא את השם המבטיח Brain2Qwerty, ומציג שאיפה אחת גדולה: לאפשר לנו להקליד ולשלוט במחשב באמצעות המחשבה בלבד.

הטכנולוגיה שקוראת את המחשבות שלכם (בלי ניתוח)

כאשר מדברים על ממשקי מוח-מחשב, השם הראשון שעולה לראש של רובנו הוא Neuralink של אילון מאסק. אולם, הטכנולוגיה של מאסק ושל סטארטאפים דומים דורשת הליך רפואי פולשני מורכב הכולל ניתוח מוח להשתלת חיישנים ישירות בתוך הגולגולת. כאן בדיוק נכנסת לתמונה הגישה השונה של Meta, שמנסה לעשות את הבלתי יאומן ולפתח ממשק שאינו פולשני לחלוטין (Non-invasive).

המערכת החדשה מתבססת על סורק מגנטואנצפלוגרפיה (MEG), מכשיר מתקדם המסוגל למדוד את השינויים הזעירים ביותר בשדות המגנטיים שנוצרים כתוצאה מהפעילות החשמלית הטבעית של המוח. על ידי ניתוח האותות המגנטיים הללו, המערכת מסוגלת לתרגם את כוונות המשתמש ללחיצות מקשים על גבי מקלדת וירטואלית. המשמעות היא שניתן לקרוא את כוונות ההקלדה של המשתמש מבלי להחדיר אף מחט או אלקטרודה לגופו.

קפיצת מדרגה בדיוק: מגרסה ניסיונית למקלדת אמיתית

הגרסה הראשונה של המערכת, שהושקה בשנה שעברה, שימשה בעיקר כהוכחת היתכנות ראשונית והציגה אחוזי דיוק נמוכים למדי. אולם, בגרסה השנייה והחדשה, החברה הצליחה לבצע קפיצת מדרגה מרשימה במיוחד. בזכות אימון של המערכת על כמות מידע הגדולה פי 10 לכל נבדק בהשוואה לגרסה הקודמת, רמות הדיוק זינקו בצורה דרמטית.

הנתונים הרשמיים מראים כי הדיוק הממוצע של המערכת עומד כעת על 61%, לעומת 40% בלבד בגרסה הראשונה. הנתון המרשים עוד יותר מגיע מהמשתמשים המובילים בניסוי, שהצליחו להגיע לרמת דיוק מדהימה של עד 78% בזיהוי המילים שחשבו עליהן. למרות שמדובר בשיפור עצום שמראה על פוטנציאל אמיתי, ב-Meta מודים בכנות כי הטכנולוגיה עדיין אינה בשלה מספיק לשימוש קליני יומיומי, שכן שיעור שגיאות של כ-40% עדיין הופך שיחות שוטפות למשימה מאתגרת ומתסכלת.

המכשולים בדרך: קסדה בגודל של חדר

מלבד שאלת הדיוק, אחד המכשולים הגדולים ביותר העומדים בפני הפיכת הטכנולוגיה הזו למוצר צריכה המיועד לגיימרים או לקהל הרחב הוא הגודל הפיזי של הציוד. נכון להיום, חיישני MEG דורשים תשתית חומרה עצומה. המכשירים הנוכחיים גדולים יותר מהמשתמש עצמו ומכיסא הישיבה שלו, מה שהופך את המערכת ללא מעשית מחוץ לכותלי המעבדה.

יחד עם זאת, עולם החומרה והטכנולוגיה נע בקצב מהיר, וישנן כבר כיום פריצות דרך מבטיחות בפיתוח חיישני MEG ממוזערים. ההערכות בתעשייה הן שבשנים הקרובות נראה את המכשירים הללו מתכווצים לממדים של קסדה נוחה או אפילו רצועת ראש קלילה, מה שיאפשר להנגיש אותם לשימוש ביתי ורפואי כאחד ללא צורך בחדרי מעבדה ייעודיים.

העתיד של הגיימינג והרפואה: מתי נשחק World of Warcraft עם המוח?

בעוד שהחזון הרפואי מתמקד בשיפור איכות החיים של מטופלים שאיבדו את יכולת הניידות או הדיבור, קהילת הגיימרים כבר מפנטזת על היום שבו נוכל לשחק במשחקי תפקידים המוניים כמו World of Warcraft או במשחקי יריות תחרותיים ללא השהיית קלט (Input Lag) של האצבעות. למרות שאנחנו עדיין רחוקים מהיום שבו נשלוט על מצלמת המשחק ונבצע קומבואים מורכבים בעזרת המחשבה בלבד, הפיתוח הנוכחי הוא צעד קריטי בכיוון הנכון.

חברת Meta אינה היחידה שמבינה את הפוטנציאל העצום של התחום. חוקרים מאוניברסיטאות מובילות בעולם עובדים על פתרונות יצירתיים, כמו שבבים זעירים המוחדרים בקלות מתחת לקרקפת ללא ניתוח מוח פתוח. בנוסף, מייסד חברת Valve המיתולוגית, גייב ניואל, מוביל בעצמו סטארטאפ מסקרן שמטרתו לפתח ממשקי מוח-מחשב מתקדמים שאינם דורשים סוללה חיצונית. המרוץ הטכנולוגי הזה רק מתחמם, ואין ספק שהמנצחים הגדולים יהיו המשתמשים שיקבלו בעתיד דרכים חדשות ומרגשות לתקשר עם העולם הדיגיטלי.