במשך שנים, עולם הגיימינג מחזיק בבדיחה פנימית שהפכה מזמן לחוק בל יעבור: "אם יש לזה מסך, זה יכול להריץ את Doom". ראינו כבר גרסאות של משחק היריות האגדי משנת 1993 רצות על מכשירי בדיקת היריון, קופות כספומט, מדפסות משרדיות, סיגריות אלקטרוניות ואפילו בתוך הגרסה עצמה של המשחק. אך כעת, פרויקט חדש ומסעיר מנסה לענות על אחת השאלות המסקרנות ביותר של חובבי הרטרו: האם המחשב האישי הפופולרי ביותר של שנות השמונים מסוגל לעמוד במשימה?
המתכנת והמהנדס Steve McCrea החליט לקחת את האתגר הזה צעד אחד קדימה. הוא עובד בימים אלה על גרסה פעילה לחלוטין של המשחק עבור ה-Commodore 64, מחשב ה-8-סיביות האגדי שעיצב דור שלם של גיימרים. מדובר בהישג טכנולוגי יוצא דופן, שמצית מחדש את הדמיון של קהילת החומרה הישנה ומותח את הגבולות של מה שחשבנו לאפשרי על חומרה בת יותר מארבעה עשורים.
קרדיט צילום: credit: Scott McCrea | id Software
אוטוריטת ה-8 סיביות מול מלך ה-FPS
כדי להבין את גודל ההישג, צריך לחזור קצת אחורה בזמן אל תחילת שנות התשעים. כאשר Doom הושק בשנת 1993 על ידי חברת id Software, הוא הגדיר מחדש את תעשיית המשחקים עם גרפיקת תלת-ממד פורצת דרך וקצב משחק מהיר ותזזיתי. המשחק דרש מעבדי 386 או 486 חזקים עם זיכרון RAM משמעותי כדי לרוץ בצורה חלקה, חומרה שהייתה בחזית הטכנולוגיה באותה תקופה.
מנגד, ה-Commodore 64 הושק בשנת 1982 והיה מבוסס על ארכיטקטורת 8-סיביות מוגבלת ביותר. המחשב האהוב הזה הופסק לייצור בשנת 1994, שנה בלבד לאחר השקתו של משחק היריות פורץ הדרך. על אף שהקומודור היה אחראי לניסים טכנולוגיים קטנים בזמנו, הוא מעולם לא יועד או נחשב למתאים להרצת משחקי יריות בגוף ראשון המבוססים על סביבות תלת-ממדיות מורכבות.
האיש מאחורי הקסם: מ-Metroid ל-C64
האיש שמנסה להפוך את הבלתי יאמן למציאות הוא לא חובב חובבני, אלא מקצוען אמיתי בתעשיית המשחקים. Steve McCrea מחזיק ברזומה מרשים שכולל עבודה על מספר משחקים בסדרת Metroid המפורסמת, כמו גם על גרסת המציאות המדומה (VR) של המשחק האייקוני Resident Evil 4. הניסיון העשיר שלו באופטימיזציה של חומרה ופיתוח מנועים גרפיים בא לידי ביטוי במלוא עוצמתו בפרויקט הנוכחי.
הפיתוח החדש שלו אינו פורט ישיר ופשוט של קוד המקור המקורי, שכן הדבר היה בלתי אפשרי מבחינה חישובית על מעבד ה-MOS 6502 של הקומודור. במקום זאת, מדובר בבנייה מחדש חכמה שמשתמשת בטריקים תכנותיים מתקדמים כדי לדמות את חוויית המשחק המקורית. הפרויקט הזה דורש הבנה עמוקה של מגבלות החומרה הקיצוניות של שנות השמונים ומציאת פתרונות יצירתיים לבעיות של זיכרון וכוח עיבוד.
איך זה עובד? הטריק הטכנולוגי מאחורי הקלעים
מבחינה טכנית, הגרסה הזו של המשחק אינה עושה שימוש בתלת-ממד אמיתי. מק'קרי חשף בחשבון ה-X (לשעבר טוויטר) שלו כי הפרויקט מבוסס על קוד שהוא כתב במקור עבור משחק אחר שלו בשם The Keep – משחק חקר מבוכים בגוף ראשון שנוצר עבור ה-Commodore VIC-20 (אביו הרוחני של ה-C64). המנוע של המשחק משתמש בטכניקה המכונה ray casting בתוך רשת של אריחים (tile grid), בדומה לטכנולוגיה שהניעה את Wolfenstein 3D.
עם זאת, בעוד שמשחקים כמו The Keep או וולפנשטיין הוגבלו למבוכים שטוחים לחלוטין ללא שינויי גובה, המנוע החדש של מק'קרי לקומודור 64 מצליח לעשות הרבה יותר. הוא כולל תקרות ורצפות בגבהים משתנים, דלתות נפתחות, מעליות ואפילו כלי נשק גלויים על המסך שזזים עם השחקן. בסרטוני פיתוח אחרונים שהציג, ניתן לראות שילוב של תאורה דינמית משתנה וקופסת שמיים (skybox) שמעניקה תחושת עומק מרשימה למפתן העין.
"אמרו לי שזה בלתי אפשרי" – התעשייה מורידה את הכובע
ההישג הטכנולוגי הזה לא נעלם מעיניהם של ותיקי התעשייה, שחלקם נותרו המומים מהתוצאה. Scott Miller, מייסד חברת Apogee Software שהפיצה בזמנו את Wolfenstein 3D, הביע את התפעלותו העמוקה מהפרויקט. מילר שיתף כי בזמן הפיתוח של וולפנשטיין, הוא התחנן בפני אנשי id Software ליצור גרסה לקומודור 64, אך הם טענו בתוקף כי המשימה הזו בלתי אפשרית לחלוטין מבחינה טכנולוגית.
נכון לעכשיו, מק'קרי כבר הצליח להטמיע את השלבים הראשונים של המשחק, החל מ-E1M1 ועד E1M8. למרות שהגרפיקה מפוקסלת ביותר וקצב הפריימים רחוק מלהיות אידיאלי לגיימינג מודרני, מדובר בנס תכנותי שמראה מה ניתן להשיג עם נחישות וכישרון. כעת, המתכנת מחפש מוזיקאי מוכשר שיעזור לו להעביר את הפסקול האייקוני של המשחק אל שבב הסאונד המפורסם של הקומודור, כדי להשלים את החוויה הנוסטלגית במלואה.
התחבר כדי להגיב