האם אתם זוכרים את הטריילר המרהיב ההוא של משחק האקשן הסיני שנחשף במהלך אירועי הקיץ האחרונים? לא, אני לא מדבר על Phantom Blade Zero שגנב את ההצגה ב-State of Play של סוני, וגם לא על פרויקטים מסתוריים אחרים. אני מדבר על Swords of Legends, המשחק שהציג לנו קרב בוס בלתי נשכח נגד קוסם מעופף שהגוף שלו הוא פשוט שטיח מקושט להפליא. הזדמן לנו להניח את הידיים על הדמו המוקדם שלו, והוא אכן נראה בדיוק כמו מה שהבטיחו לנו: חגיגה ויזואלית מרהיבה של מיתולוגיה ופולקלור סיני, המונעת על ידי המנוע הגרפי העוצמתי Unreal Engine 5. לפני חמש שנים, משחק כזה היה מפיל לנו את הלסת לרצפה; אבל היום, בעידן הפוסט-Black Myth: Wukong, הוא בעיקר מעורר בנו דאגה מסוימת לגבי הכיוון שאליו צועדת תעשיית הגיימינג הסינית.
עבור מי שאינו שולט ברזי השפה והתרבות הסינית, השם Swords of Legends אולי לא אומר הרבה, אך מדובר למעשה במשחק ההמשך הישיר של Gujian 3 – כותר מ-2018 השייך לסדרת משחקי תפקידים (RPG) אהובה ופופולרית במיוחד בסין, הרבה לפני שקוף המלך עשה שמות במכירות העולמיות. סדרת Gujian החלה את דרכה בכלל כמשחק תפקידים מבוסס תורות (Turn-based RPG) המזכיר את סדרת Final Fantasy הקלאסית, ועברה אבולוציה הדרגתית לכיוון האקשן עם כל כותר חדש שיצא. בעבר, כשהמבקרים כתבו על משחקי הסדרה, הם התמקדו בדיוק במה שמצפים ממשחק תפקידים עמוק: הדמויות, הדיאלוגים ובניית העולם האיטית והבוטחת, כזו שמזכירה את יצירות המופת של סדרת Trails של חברת Falcom.
שורשים עמוקים שהולכים לאיבוד?
במשחקים הקודמים בסדרה, הדמויות היו עגולות, מורכבות וכאלו שמסרבות להיכנס לתבניות הרגילות והצפויות של ז'אנר הפנטזיה. בניית העולם נעשתה בקצב נינוח ומלא ביטחון עצמי, כאשר קווי עלילה רבים נשזרו יחד לכדי שטיח צבעוני ומרתק. לעומת זאת, בדמו הנוכחי של Swords of Legends, התקשינו אפילו לזכור את שמה של הדמות הראשית – לוחם יפה תואר אך גנרי למדי. הפעולה הראשונה שביצענו הייתה להילחם נגד שור ענק בשם Ox-Head (ראש שור), אשר לאחר שהובס בקרב הדרכה (Tutorial) הפך ללוחם שניתן לזמן לעזרה בעת צרה. בעוד שהסיוע שלו בקרב היה מבורך, לא יכולנו שלא לתהות: האם יש לו תפקיד אמיתי בעלילה? האם נוכל לנהל איתו דיאלוגים משמעותיים? האם ההחלטות שלנו ישפיעו על היחסים איתו, או שהוא פשוט עוד "אביזר" לחימה שנועד להקל על מד החיים של הבוסים?
הדמו של המשחק, שהיה מוגבל למספר קרבות בוס קשוחים ולחלק קטן של שלב ליניארי למדי, שם דגש עצום על חלק ה-"אקשן" בנוסחה, עד שהסימן היחיד לקיומו של ה-"RPG" היה עמודת הסטטיסטיקות המוכרת במסך הציוד (Inventory). עבור קהל הגיימרים וחובבי החומרה שמחפשים עומק מכני ומערכות פרוגרסיה מורכבות, מדובר בנורת אזהרה קלה. עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שבתור משחק אקשן טהור, Swords of Legends מציג פוטנציאל אדיר ומערכות לחימה מעוררות השראה.
מערכת קרב שמסרבת להיות עוד שיבוט של Sekiro
בזמן שחלק גדול ממשחקי האקשן המודרניים בשנים האחרונות – החל מ-Lies of P, דרך Wo Long: Fallen Dynasty ועד Phantom Blade Zero – נראים כאילו הם מנסים לשחזר באובססיביות את מכניקת הפארי (Parry) המדויקת של Sekiro: Shadows Die Twice, המשחק החדש מציע גישה מרעננת. הוא מוותר על כפתור הגנה או הדיפה ייעודי, ובמקום זאת מציג מערכת של שדרוג נשקים וחפצי קודש (Artifacts) המשנים לחלוטין את היכולות האקטיביות שלכם בקרב. החפץ ההתחלתי מגיע עם יכולת הגנה בסיסית שצורכת מאנה (Mana) אלא אם כן אתם מתזמנים אותה בצורה מושלמת, אך המשחק הופך להרבה יותר מעניין כשמתחילים להחליף בין הכלים השונים.
לדוגמה, כאשר הצטיידנו בחפץ שנקרא Thunder Banner (דגל הרעם), יכולת החסימה הסטנדרטית הוחלפה בדאש (Dash) חשמלי מהיר הכולל פריימים נדיבים של חסינות (Invincibility Frames / i-frames). השינוי הזה כפה עלינו סגנון משחק אגרסיבי במיוחד, שכן חסימה פשוטה כבר לא הייתה אופציה. מאוחר יותר, כשבחרנו בחרב דו-ידנית גדולה (Greatsword) המצוידת ביכולת הדיפה עוצמתית, מצאנו את עצמנו מפתים את הבוס לתקוף כדי להעניש אותו במכת נגד מוחצת. מדובר בסגנון משחק הגנתי אך בעל סיכון גבוה במיוחד – כל הדיפה לא מוצלחת השאירה אותנו חשופים לחלוטין למכות כואבות, וכל ניסיון כזה דרש ניהול קפדני של מד המאנה שלנו.
עיצוב אמנותי מטורף ובוסים בלתי נשכחים
למרות החשש מאובדן אלמנט ה-RPG, אי אפשר שלא להוריד את הכובע בפני העיצוב הוויזואלי והיצירתיות של המפתחים בסטודיו Aurogon Shanghai. השימוש ב-Unreal Engine 5 מאפשר להם להציג עולם פנטזיה סיני עשיר בפרטים, החל מטקסטורות הביגוד ועד לאפקטים של תאורה וחלקיקים שנראים נהדר, במיוחד אם יש לכם כרטיס מסך מודרני שתומך בטכנולוגיות כמו DLSS או Frame Generation כדי לשמור על קצב פריימים יציב וגבוה.
הדבר בא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר בבוסים ובעיצוב הדמויות המופרע. באחת הסצנות המהנות ביותר בדמו, הגיבור שלנו מתיישב לפונדק דרכים כפרי כדי לשתות תה, רק כדי למצוא את עצמו בדו-קרב נגד לוחם שחובש קומקום תה על ראשו כקסדה, ומחזיק בקומקום בעל פיה ארוכה במיוחד בתור חרב. רוב ההתקפות שלו כללו התזת מים רותחים לכל עבר, במה שהרגיש כמו שילוב מושלם בין הומור סיני מסורתי לאקשן סוער. גם הבוס המעופף שהוזכר קודם לכן – הקוסם המסתתר בתוך כוסות תה ענקיות וממטיר זיקוקי דינור – הרגיש כאילו נשלף ישירות מתוך ספר אגדות עם עתיק שמעולם לא תורגם למערב.
התקווה לעתיד: האם נקבל את ה-Witcher הסיני?
החשש הגדול ביותר שעולה מההתנסות ב-Swords of Legends הוא שמפתחי המשחקים בסין יפרשו את ההצלחה הפנומנלית של Black Myth: Wukong בצורה שגויה. ההצלחה של משחק הקוף הראתה שיש צמא אדיר למשחקי אקשן סיניים באיכות הפקה של AAA, אך יהיה זה פספוס ענק אם כולם ינסו להעתיק את אותה הנוסחה הליניארית, הממוקדת כמעט אך ורק בקרבות בוסים מאתגרים ובמכניקות הדומות לז'אנר ה-Souls-like.
לתרבות הסינית יש היסטוריה ומיתולוגיה בת אלפי שנים, וסדרת Gujian הוכיחה בעבר שהיא מסוגלת להשתמש ברקע הזה כדי ליצור משחקי תפקידים עמוקים ורחבי יריעה – כאלו שיכולים בקלות להוות את התשובה המזרחית ל-The Witcher 3. אנחנו בהחלט מקווים שכאשר המשחק המלא יגיע אל החנויות הדיגיטליות כמו Steam (כרגע ללא תאריך שחרור רשמי), נגלה שהמפתחים לא זנחו את השורשים הללו לטובת עוד כותר אקשן מהיר, אלא השכילו לשלב את חווית הלחימה המצוינת עם עולם תפקידים עשיר, דמויות עמוקות וסיפור בלתי נשכח.
התחבר כדי להגיב