שחקני Call Of Duty: Black Ops 2 מתחננים מאנשים להפסיק להצביע לשלושת אותן המפות

ההחלטה של חברת Activision להשיק גרסאות מותאמות (Ports) לקונסולות ה-PlayStation 4 וה-PlayStation 5 עבור משחקי העבר הקלאסיים Call of Duty: Black Ops ו-Call of Duty: Black Ops 2 עוררה התרגשות עצומה בקרב מעריצי הסדרה. עבור גיימרים רבים, מדובר היה בהזדמנות פז לחזור לתור הזהב של משחקי היריות מגוף ראשון, ללא צורך להחזיק חומרה ישנה ומאובקת. אולם, מה שהחל כחגיגה נוסטלגית מתוקה הפך במהרה למקור לתסכול עמוק עבור חלק נרחב מקהילת השחקנים, שמוצאים את עצמם תקועים בלולאה אינסופית של אותן חוויות בדיוק.

מלכודת הלהיטים: המפות שחונקות את הגיוון

למרות תג המחיר הלא מבוטל של הגרסאות החדשות והצורך ברכישת הרחבות (DLC) בתשלום, השרתים של המשחק Black Ops 2 רוחשים חיים ומלאים בשחקנים בכל שעות היממה. הבעיה המרכזית אינה מחסור בשחקנים, אלא הבחירות שהם עושים ברגע שהם נכנסים ללובי המשחק. על פי דיווחים רבים בקהילות הגיימינג והרשתות החברתיות, נדמה כי כמעט 90 אחוזים מהמשחקים מתנהלים על פני שלוש מפות בלבד: Nuketown, Raid ו-Hijacked.

המפה Nuketown, שהוצגה לראשונה במשחק הראשון בסדרה והפכה לאחד האייקונים הגדולים בתולדות המותג, מציעה חצר אחורית קטנה ודמוית שכונת ניסויים גרעיניים. הדינמיקה במפה זו היא תמיד מהירה, כאוטית ומלאת אדרנלין, מה שהופך אותה לחביבת הקהל ההמוני. עם זאת, כאשר השחקנים בוחרים בה פעם אחר פעם, לצד שתי המפות הפופולריות האחרות, נוצר מצב שבו שאר התוכן העשיר של המשחק פשוט נזנח בצד והגיוון נעלם לחלוטין.

"כמעט בלתי ניתן למשחק" – התסכול בפורומים גואה

ברחבי הפורומים הייעודיים של המשחק, שחקנים רבים כבר אינם יכולים להסתיר את האכזבה שלהם מהמצב הנוכחי שנוצר בשרתים. שחקן אחד שיתף ברשת החברתית כי הוא הגיע לדרגת ה-Prestige הראשונה שלו, אך החוויה נהרסה עבורו כמעט לחלוטין בשל הקיבעון של הקהל. לדבריו, בכל פעם שההצבעה אינה נופלת על אחת משלושת הלהיטים הגדולים, רוב השחקנים בלובי בוחרים באפשרות האקראית (Random), ואם נבחרת מפה פחות פופולרית – חצי מהנוכחים פשוט עוזבים מיד.

התופעה הזו גורמת לנזק היקפי משמעותי לחוויית המשחק הכוללת של המשתמשים. מערכת מילוי השרתים של הפורט החדש אינה מצטיינת בהכנסת שחקנים חדשים למשחקים פעילים, מה שמותיר קבוצות קטנות ושרתים חצי ריקים. כתוצאה מכך, שחקנים רבים מוצאים את עצמם נאלצים להצביע למפות הפופולריות כמו Hijacked רק כדי להבטיח שהלובי לא יתפרק ושיהיה להם עם מי לשחק, מה שמנציח את מעגל הקסמים האכזרי.

למה רשימת ההשמעה הייעודית אינה הפתרון?

לכאורה, הפתרון לבעיה כבר קיים בתוך המשחק בדמות רשימת השמעה (Playlist) ייעודית בשם NukeJacked, שנועדה במיוחד לחובבי המפות האקסטרימיות הללו. אלא שבפועל, רוב השחקנים שמצביעים ללא הפסקה עבור Nuketown מסרבים להשתמש בה באופן קבוע. הסיבה לכך נעוצה במאפיינים הטכניים של הרשימה הזו, אשר כוללת מצבי משחק מורכבים יותר, הגדרות קשות (Hardcore) ומספר שחקנים גדול יותר של 9 נגד 9.

מה שהשחקנים הממוצעים באמת מחפשים הוא חוויית מוות וחיים פשוטה ומהירה (Team Deathmatch) בפורמט הרגיל והמוכר, מבלי להסתבך עם חוקים מיוחדים. לכן, הם מעדיפים "להשתלט" על רשימות המשחק הכלליות ולהכניע את ההצבעות לטובת המפות האהובות עליהם. התנהגות זו משאירה את אלו שחפצים לגוון עם מפות כמו Studio או Uplink חסרי אונים ומתוסכלים מול מסכי ההמתנה המתרוקנים.

היסטוריה שחוזרת על עצמה: פסיכולוגיה של גיימרים

חשוב להבין כי אין מדובר בבעיה חדשה שנולדה עם הגרסה הנוכחית לקונסולות הדור החדש של סוני. שחקנים ותיקים שזוכרים את ההשקה המקורית של המשחק בשנת 2012 מספרים כי התנהגות זו הייתה נפוצה באותה מידה גם אז. תמיד היה קיים אחוז ניכר בקהילת הגיימרים שמעדיף את הכאוס המיידי, האקשן חסר המעצורים והיכולת להשיג נקודות בקצב מהיר על פני תכנון אסטרטגי במפות רחבות ידיים.

החזרה של Call of Duty: Black Ops 2 למרכז הבמה מוכיחה כי הטבע האנושי של השחקנים לא באמת השתנה במהלך השנים. למרות ההתקדמות הטכנולוגית המרשימה ומעבר השנים, הרצון הבסיסי של הגיימרים לחוות קרבות קצרים ומהירים נותר איתן ויציב. נראה כי גם בעתיד, בכל פעם שמפתחים יציעו את האפשרות לבחור במפות קטנות ואינטנסיביות, הרוב הדומם ימשיך להצביע ברגליים – ובידיים – לטובת הנוסטלגיה הכאוטית.